פסק-דין בתיק עפ"ת 33483-04-10

ערעור על גזר הדין של בית משפט שלום לתעבורה בת"א-יפו (כב' השופט איזקסון) בתיק ת.ד. 10538/10, בו הורשע המערער בנהיגה בשיכרות, עבירה על סעיפים 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"ה-1961 (להלן: " הפקודה") בקשר עם סעיפים 39(א) ו- 38(1) לפקודה ובקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, וכן בנהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודה בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה.

על המשיב נגזרו העונשים הבאים:

30 חודשי פסילה בפועל (שמניינם יחל ב- 12.3.10).

250 ימי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

250 ימי פסילה על תנאי למשך 3 שנים ושלא ימצא נוהג בשיכרות תחת השפעת משקאות משכרים, בפסילה, או שימאן למסור דגימות דם ושתן ונשיפה.

100 ימי פסילה על תנאי שלא ימצא אשם בגרימת תאונה בחוסר זהירות לפי תקנה 21(ג).

קנס בסך 2,500 ש"ח.

התחייבות עצמית ע"ס 7,500 ש"ח.

המדינה סבורה שעונש זה מקל מדי ובימ"ש קמא שגה שלא הטיל על המשיב עונש מאסר בפועל ולא פסל את רישיונו לתקופה ארוכה יותר מ- 30 חודש.

המערערת מפנה במיוחד לכמות האלכוהול הגבוהה שנמצא בבדיקת נשיפה שנערכה למשיב וכן לעובדה שחרף ניסיונות שנעשו ע"י בימ"ש זה לאפשר למשיב להשתקם, התוצאה היא שהוא כיום במעצר כחשוד בעבירה אחרת ותסקיר שירות המבחן אינו מצביע על אופק שיקומי, אלא מלמד על אדם אשר ניהל אורח חיים התמכרותי לסמים ולאלכוהול וחרף ניסיונות גמילה מאלכוהול לא הצליח לעמוד במשימה זו.

עוד היא מפנה לעברו, הן הפלילי בגין עבירות אלימות ורכוש בגינן ריצה מספר עונשי מאסר וכן לעברו התעבורתי המלמד על מספר הרשעות רב.

ב"כ המשיב מאידך מציין את מאמציו להשתקם, את העובדה שהוא נתון במעצר כיוון שאינו יכול להציג חלופת מעצר ועל כן נאלץ להשאר במעצר. הוא הפנה לכך שהמשיב הוא אדם בודד ללא תמיכה והליכי שיקום כלל אינם קלים ללא סיוע מהסביבה. לטענתו, חלף זמן מאז ביצוע העבירה, מאז המשיב אינו נוהג, אין לו רכב וכיום בהיותו במעצר ממילא לא נשקפת סכנה ממנו לציבור. הוא מסכים כי תקופת הפסילה שנגזרה עליו תוארך וכן משך המאסר על תנאי.

אין ספק שעבירת הנהיגה בשיכרות היא עבירה חמורה ומן הראוי להתייחס אליה כאל עבירה אשר מצריכה ענישה משמעותית והרתעתית. יתר על כן, במקרה דנן מדובר באדם אשר מכור לאלכוהול. אלא שלזכותו של המשיב ייאמר שזו הפעם הראשונה שהוא עמד לדין בגין נהיגה בשיכרות ועבירות קודמות שלו אינן מתייחסות לעבירה זו, אם כי עולה מגיליון הרשעות התחבורתיות כי הוא הורשע מספר פעמים בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה אשר אף היא חמורה ביותר. צירוף של הרשעות קודמות בנהיגה ללא רישיון עם התמכרות לאלכוהול הוא צירוף מסוכן. יתר על כן, לעובדה שלמשיב אין רכב לא מנעה בעדו בעבר וגם לא בתיק הנדון לנהוג ברכב של אחר תוך ביצוע עבירות תעבורה.

באתי לקראת המשיב אשר הביע בפני את רצונו העז להשתקם והציג מסמכים מהם עלה שהוא אכן פנה לשיקום, אלא שמהלך השיקום נקטע והמשיב נעצר. יתר על כן, גם תסקיר שירות המבחן אינו מצביע על אופק שיקומי קונקרטי.

השאלה ששאלתי את עצמי, מה התועלת בשליחתו של המשיב למאסר כיום. מאחר והמשיב במילא במעצר והוא מורחק מהציבור, אין כל תכלית לשליחתו למאסר לתקופה של מספר חודשים. מאידך, אני סבורה שבנסיבות העניין יש מקום להחמיר בעונש הפסילה כדי להרחיק את המשיב מהכביש ולמנוע ממנו סיכון לציבור ובמיוחד לאור העובדה שכיום הוא נתון במעצר, כך שעונש הפסילה בפועל מאבד מערכו.

אשר על כן, אני מטילה על המשיב 40 חודשי פסילה בפועל. תקופת מעצרו לא תבוא במניין חודשים אלה.

350 ימי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא ימצא נוהג בשיכרות או בפסילה, או נוהג תחת השפעת משקאות משכרים, או שימאן למסור דגימת נשיפה, דם או שתן.

יתר רכיבי גזר הדין ישארו בעינם.

<#4#>